דברים רנדומליים לחלוטין שקורים רק לי!

כןןןן עשר וחצי בלילה, ובגלל שאני משועממת אני אניח לכם לסבול איתי, כי אני יודעת, אין כמו קריאת משהו שמשוגעת כתבה בכדי לנסות להפיג את השיעמום שלכם, ושאתם קולטים שזה לא עובד בא לכם לזרוק את מה שזה לא יהיה שאתם מסתכלים איתו על הקיר כי זה היה סתם עוד בזבוז מאמץ וזמן? אז כן יקיריי ומקוררי זאת אני. עוד ילדה עם כאבי ראש. עם אוגרים שאוהבים לרוץ לי בלילה על הגלגל החורק שלהם. חסרות לי שעות שינה. קר לי. החימום דולק. אני נראת כמו דוב קוטב עם השמיכות שעליי. ומשעמם לי. עם כל הסבל אני משועממת יקולל ממציא המשוב, פיכסה משוב לא אוהבים אותו. מדווח על כל צעד החרא הקטן הזה, מדווח על הכל להורים. פיכסי. בכל מקרה, אני משועממת במיוחד והחלטתי לכתוב ספר מהשיעמום שלי. ספר על המחשב בקובץ וורוד. ספר של ילדה שהטמטום שלה חוגג. תקשיבו אני בוכה, המורה שלי חושבת שהשפה שלי יפה (פחח בטח, השפה שלי? אני סתם רשמית איתך אבל תאמינו או לא אני חרא קטן) אז היא פשוט אמרה לי כזה דבר: 'דניאלה בואי רגע, יש לך שפה יפה, אז במקום המשימה שנתתי על הסדנת צילום (שממש לא היה לי כוח להדפיס ולפרט למה ומדוע) תעשי קובץ וורד שמספר איך היה לכם בפעילות' חזרתי הביתה עשיתי קובץ על הפעילות של הסדנת צילום. שלחתי למורה ואז היא אומרת לי לא התכוונתי לפעילות שהייתה היום ושהיא מתכננת להעלות את זה לעמוד פייסבוק של בית הספר. אז עשיתי לפעילות שהייתה באותו היום. ואז היא אמרה לי תצייני את השם שלך ותתקני את זה מנקודת המבט שלך בתור אחת שנהנתה מהפעילות. אז שיניתי את זה לנקודת המבט שלי בתור אחת שנהנתה מהפעילות. ואז שחזרתי לבית הספר יומיים או ארבעה אחריי זה המורה שלי למחשבים פתאום באה אליי כזה ואומרת לי 'איזה יפה כתבת בפוסט בפייסבוק' ופתאום היא הפכה לחנפנית מידי כלפיי. כאילו ממש אמאלה אני בוכה ממה שקרה שם וואיייייייייייייייייייייייייייייייייייי כן אלו דברים רנדומליים שיכולים לקרות רק? לי. כן מקווה שיהיה לכם כוח לקרוא את זה.